פסק-דין בתיק ת"א 9254-06-09

רקע וטענות הצדדים

1.         בחודש מרץ 2008 או בסמוך לכך הכירו התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") והנתבע אחד את השני, ומייד החלו בהליכים למסד את הקשר ביניהם. הנתבע החל לבקר את התובעת בביתה, והכיר את הוריה ואת קרובי משפחתה. בחודש 4/08 ביקרו אמו ואחיותיו של הנתבע אצל התובעת והוריה, ובעקבות ביקור זה, הודיע הנתבע לתובעת, כי אמו מתנגדת לנישואיהם, וכי כל עוד היא מתנגדת, הם לא יתחתנו. בהמשך נותק הקשר בין התובעת והנתבע וכל אחד הלך לדרכו.

2.         לאחר שנותק הקשר בין השניים, הגישו התובעת ואביה (התובע מס' 2 - להלן: "התובע") את תביעתם דנן, בה הם עתרו מבית המשפט לחייב את הנתבע לשלם להם סכום של 281,000 ש"ח. סכום של 200,000 ש"ח תבעה התובעת בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עת הפר הנתבע את הבטחתו לשאת אותה לאישה, וסכום של 81,000 ש"ח תבעו שני התובעים בגין כספים, תכשיטים ומתנות שנתנה התובעת לנתבע מתוך הנחה שהוא יישא אותה לאישה.

3.         הנתבע כפר בטענות התובעים מכל וכל. הוא אמנם אישר כי הכיר את התובעת בחודש 3/08, אך לטענתו הוא לא הבטיח להינשא לה, והבהיר לה מייד לאחר שאמו ואחיותיו ביקרו בבית הוריה, כי אמו לא מסכימה לנישואיהם ולכן הנישואים לא יתקיימו. הוא אף הוסיף, כי מעולם לא נפגש עם התובעת כשהם לבד, ומעולם לא יצא איתה מחוץ לבית הוריה, למעט פעם אחת עת ביקרו את דודה כאשר אמה התלוותה אליהם. בנסיבות אלו, כך נטען, לא ניתן לומר שהייתה הבטחת נישואין מטעו ושהבטחה כזו הופרה על ידו.

            הנתבע אף כפר בטענות התובעת שכביכול נתנה לו כספים, תכשיטים ומתנות אחרות, וטען כי מדובר בטענות סרק שאין להן בסיס במציאות. בסיכומיו הפנה הנתבע אף לסתירות ולתמיהות שלטענתו התגלו בגרסת התובעת ועדיה ושיש בהן כדי להפריך את טענותיה בעניין זה. הוא אף הפנה למסמכים רפואיים שנערכו במהלך הטיפול בתובעת ושבהם צויינה גרסה אחרת ושונה באשר להיעלמות הכספים והתכשיטים הנטענים.

4.         בפתח הסיכומים שהוגשו מטעמם, הודיעו התובעים, כי מאחר שלא עלה בידם להוכיח את טענותיהם בדבר הפרת הבטחת נישואין, אין הם עומדים על תביעתם בעניין זה, ועל כן הם מיקדו את סיכומיהם בטענה שהתובעת נתנה לנתבע כספים ומתנות שהיה חייב להשיבם אליה עם ניתוק הקשר בין השניים.

5.         לאור חזרת התובעת מטענתה בדבר הפרת הבטחת נישואין, המחלוקת היחידה שנותרה בתיק נוגעת לשאלה, האם התובעת מסרה לנתבע כספים, תכשיטים ומתנות כטענתה, ואם כן - מה גוב הסכומים שנתנה ומה שווי התכשיטים והמתנות שקיבל הנתבע, על פי הנטען.

עדי התביעה

6.         מטעם התובעים הוגשו תצהירים של שני התובעים וכן תצהיר של ס. ח. - אמה של התובעת, ותצהירים של מ. א. א. ומ. מ. - שכנים של התובעים.

7.         בסעיפים 17 - 19 לתצהירה טענה התובעת, כי ביום 23.3.09, בשל היחסים הטובים ששררו בינה לבין הנתבע ו "האמונה המלאה בדבריו והבטחתו המפורשת" לשאת אותה לאישה, היא הלוותה לו סכום של 37,000 ש"ח במזומן ועוד 200 דולר של ארה"ב, וכן נתנה לו חלק מהתכשיטים של אמה. תכשיטים אלה כללו שעון יהלום, טבעת יהלום, שרשרת זהב, פלטה מזהב ושרשראות שונות אחרות. לדבריה, בעת קבלת הכספים והתכשיטים ממנה, הבטיח לה הנתבע להחזירם אליה בהקדם האפשרי (סעיף 20 לתצהיר).

8.         התובע ואשתו טענו בתצהיריהם, כי בחודש 4/09 הם גילו כי נעלמו מהבית כספים בסך 37,000 ש"ח ותכשיטים הכוללים שעון יהלום, טבעת יהלום, שרשרת זהב, פלטה מזהב ושרשראות שונות. לדבריהם, ביום 1.5.09 נודע להם מהתובעת, כי היא "הלוותה" את הכספים והתכשיטים לנתבע, ואז הם ביקשו ממנה לשוחח עם הנתבע ולבקש ממנו להחזיר את הכספים והתכשיטים. באותו מעמד יצרה התובעת קשר עם הנתבע ומשנודע לו שהיא סיפרה להוריה הוא אמר לה בערבית "פתחתי עליי" וניתק את השיחה. משמעות המילים "פתחתי עליי" בהקשר זה - הלשנת עליי.

9.         בתצהיר עדותה הראשית טענה מ. א. א., כי היא ידעה על הקשר בין התובעת לנתבע, וכי התובעת סיפרה לה מספר פעמים כי הנתבע הבטיח להתחתן איתה. לטענתה, לאחר שהנתבע ניתק את הקשר עמה, ניסתה התובעת להתאבד ובעקבות כך היא אושפזה בביה"ח האיטלקי בנצרת. לדברי מ.א.א., בעת שביקרה את התובעת בביה"ח, היא שמעה אותה אומרת להוריה: "לכו מהר א. ר. (הנתבע) וקבלו בחזרה את הכסף והתכשיטים שמסרתי לו".

10.        מ. מ. טען בתצהירו, כי במהלך חודש 5/09 ביקר בבית התובעים, שם נודע לו מפי התובע כי התובעת הלוותה לנתבע סכום כסף ותכשיטים, וכי התובע התקשר לנתבע וביקש ממנו להחזיר את הכסף והתכשיטים. בהמשך, כך נטען, שוחחה התובעת, בנוכחותו, עם הנתבע והודיעה לו שהיא סיפרה להוריה שנתנה לו כספים ותכשיטים, ואז הנתבע אמר לה: "פתחתי עליי". מ. מ. חזר על גרסת מ.א.א. ולפיה הוא שמע את התובעת עת ביקשה מהוריה בעת שהיתה מאושפזת בביה"ח האיטלקי לגשת לר. ולקבל ממנו את הכספים והתכשיטים.

עדי ההגנה

11.        מטעם הנתבע הוגש תצהיר שלו עצמו וכן תצהיר מטעם הוריו, אשר התייחסו לנושא הבטחת הנישואין, שאינו רלבנטי יותר לאור חזרת התובעת מטענותיה בעניין זה בסיכומים. במצב דברים זה, התצהיר היחיד הרלבנטי מטעם ההגנה לעניין הכספים והתכשיטים שהתובעת נתנה לנתבע, על פי הנטען, הוא תצהירו של הנתבע.

12.        הנתבע כפר בתצהירו ובחקירתו הנגדית בטענות התובעת שכביכול נתנה לו כספים כלשהם וטען, כי אין אמת בטענות התובעת בעניין זה. לדבריו, בשיחות שניהלו עמו התובעת והוריה לאחר ניתוק הקשר בינו לבין התובעת, הם ביקשו ממנו לחזור לתובעת ולא העלו דרישות כלשהן בעניין הכספים והתכשיטים. לדבריו, רק בשלב מאוחר יותר ולאחר שלא הסכים לחזור לתובעת, הם העלו טענות ודרישות בדבר הכספים והתכשיטים, טענות שנדחו על ידו מכל וכל.

דיון והכרעה

13.        עיון בתצהירי התביעה מלמד, כי בעצם קיימת עדות יחידה, הקושרת את הנתבע לכספים ולתכשיטים והיא עדותה של התובעת, כאשר כל יתר העדים מספרים על דברים ששמעו מפי התובעת זמן רב לאחר שהיא נתנה, לטענתה, את הכספים והתכשיטים לנתבע. כפי שיפורט להלן, עדותה של התובעת לא היתה אמינה, התגלו בה סתירות מהותיות ותמיהות רבות, אשר מכרסמות באופן חמור באמינות גרסתה. זאת, בנוסף לרישומים במסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובעת, ואשר סותרים באופן ברור את גרסתה בעניין התכשיטים והכספים.

14.        חוסר ההיגיון בגרסת התובעת עולה מן האמור בתצהיר שלה, אף בטרם נבחן גרסה זו מול האמור בעדותה לפני בית המשפט בישיבת קדם המשפט מיום 12.4.2010 ובחקירתה הנגדית בישיבת יום 15.11.2010. בסעיפים 16, 17 ו-18 תיארה התובעת את הרקע למתן כספים ותכשיטים לנתבע וטענה, כי היא עשתה כן לאחר שהנתבע ביקש ממנה  "לעזור לו מבחינה כספית על מנת לממן את ההוצאות של החתונה". גרסה זו אינה מתיישבת עם האמור בסעיף 20 לתצהיר התובעת שכביכול עם קבלת הכספים והתכשיטים, הבטיח לה הנתבע להחזירם בהקדם האפשרי.